החלטה בתיק בש"פ 2627/13

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי) מיום 9.4.2013, שקיבל ערר של המשיבה על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת י' שטרית) מיום 7.4.2013 והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.        המבקש עומד לדין בגין מעורבות המיוחסת לו בפרשה ענפה של עבירות מס שהתבצעו לכאורה על ידו ועל ידי אחרים באמצעות חשבוניות פיקטיביות שהונפקו בשנים 2013-2011, בהיקף של מיליוני ש"ח לחברת "תזקיקים בע"מ" שהוא והאחרים היו מנהליה (להלן: החברה), עבור עסקאות לרכישת דלק שלא התקיימו. על פי האישום הראשון המבקש והאחרים התחמקו במכוון, בעורמה ובתחבולה מתשלום מס הכנסה ומתשלום מע"מ בכך שכללו בספרי הנהלת החשבונות של החברה מסמכים שנחזו לחשבוניות מס בסכום של כ-190 מיליון ש"ח עבור עסקאות רכישת דלק, מבלי שביצעו את העסקאות הללו, וניכו את מס התשומות הנובע מהן בסך של כ-26 מיליון ש"ח שאותם שלשלו לכיסם. על פי האישום השני המבקש ואחרים פעלו לשיבוש מהלכי משפט, להתחמקות ממס ולקבלת דבר במרמה בכך שבעקבות החקירה שפתחו מחלקת החקירות של רשות המסים ומשטרת ישראל נגד החברה בחשד לניכוי החשבוניות הפיקטיביות כמתואר באישום הראשון, פעלו המבקש ואחרים לרישום תעודות משלוח מזויפות לפיהן סיפקה החברה דלק לחברת "דבי אנרגיה והובלה" (להלן: חברת דבי), הגם שבפועל הסחורה לא סופקה והעסקאות שעליהן העידו לכאורה תעודות המשלוח לא התקיימו. זאת על מנת לשבש את החקירה ולאזן באופן פיקטיבי את עודף מלאי הדלק שנוצר בספרי הנהלת החשבונות של החברה עקב רישום חלק מהחשבוניות הפיקטיביות לרכישת דלק כעסקאות אמת בספריה. לאחר מכן הגישה החברה בקשה לפירוק חברת דבי שבה טענה בכזב כי חברת דבי רכשה ממנה סחורה כמפורט בתעודות המשלוח המזויפות בשווי כ-112 מיליון ש"ח, אך לא שילמה לה את תמורתה, וכי חברת דבי היא חברה חדלת פירעון. על פי כתב האישום, המבקש אף פעל לקבלת תצהירים כוזבים לתמיכה בבקשת הפירוק. לאחר שהבקשה לפירוקה של חברת דבי אושרה, פעל המבקש, כך על פי כתב האישום, לרישום חשבוניות זיכוי על שם החברה בגין חשבוניות המס לחברת דבי בטענה שהחוב הכוזב של חברת דבי לחברה הוא "חוב אבוד" שאינו חייב במס, הגם שהחוב לא הוכר ככזה על ידי רשויות המס. על פי האישום השלישי, העליב המבקש עובד ציבור ותקף אותו במטרה להכשילו במילוי תפקידו בכך שבעת שנחקר במהלך חודש פברואר 2013 על ידי רשות המסים, הטיח המבקש בחוקר רשות המסים כי הוא "עבריין", וכן בעט בו ואחז בו בחוזקה בעת שנהג.

2.        עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 7.4.2013 הורה בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת י' שטרית) כי המבקש ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים ובהם מעצר בית מלא בפיקוח של אחד משני מפקחים, איסור גישה לאמצעים טכנולוגיים, איזוק אלקטרוני והפקדת ערבויות. בית משפט השלום קבע בהחלטתו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המקימה סיכוי סביר להרשעת המבקש בעבירות המיוחסות לו, והוסיף וקבע כי העבירות המיוחסות למבקש מקימות נגדו עילת מעצר של מסוכנות, נוכח היקף המעשים והשיטתיות שבה בוצעו לכאורה, בפרט בשים לב לעברו הפלילי המכביד של המבקש, הכולל בין היתר עבירות מרמה, עבירות מס, זיוף, התחזות והעלבת עובד ציבור, שבגינן נדון לעונש מאסר בפועל ולעונש מאסר מותנה שהוא בר הפעלה אם יורשע בעבירות דנן. עוד קבע בית משפט השלום כי קמה בעניינו של המבקש גם עילת מעצר של חשש משיבוש מהלכי משפט והתחמקות מהליכי שפיטה נוכח קשר שיצר לכאורה עם אחד המעורבים בפרשה בניגוד להחלטת בית המשפט. עם זאת ציין בית משפט השלום בהפנותו אל תסקיר שירות המבחן שהוגש, את קשייו הפיזיים והרגשיים של המבקש נוכח העיוורון מלידה שהוא סובל ממנו ואת השתלבותו בהליך טיפולי. שירות המבחן סבר כי חלופת מעצר משמעותית וסמכותית יש בה כדי להפחית את הסיכון הנשקף מן המבקש אך ראה לציין כי המבקש לא יוכל לעמוד בתנאים מגבילים לאורך זמן נוכח תחושת המוגבלות והתלות שעשויה להיווצר אצלו. שירות המבחן הוסיף וציין בתסקיר כי החלופה השנייה שהציע המבקש - מעצר בית בפיקוח בכפר עילוט - היא חלופה מתאימה אם יורה בית המשפט על שחרור לחלופה, וכן המליץ להגביל במקרה כזה את גישתו לאמצעים טכנולוגיים. בית המשפט עמד על כך שלחובת המבקש עומדת מעורבותו הקודמת בפלילים ועל כך שהמעשים המיוחסים לו בוצעו בחלקם לאחר ששוחרר בערובה, אך קבע כי חלופת מעצר הדוקה יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, חרף היקף הפרשה והמעשים המיוחסים לו. לפיכך, ולאחר שהתרשם מהמפקחים המוצעים, הורה בית משפט השלום על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, כמפורט לעיל.

3.        על החלטה זו עררה המשיבה, וביום 9.4.2013 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי) את הערר והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בית המשפט קבע בהחלטתו כי העבירות המיוחסות למבקש מקימות עילת מעצר של מסוכנות נוכח ההיקף האדיר של העלמות המס המיוחסות לו והשיטתיות והתחכום שבה בוצעו, וכן עילת מעצר של חשש לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, בציינו כי קיימת מורכבות ראייתית באישומים דנן והחשש מפני שיבוש מהלכי משפט הוא מוגבר. בית המשפט המחוזי הדגיש לעניין זה כי אין מקום להבחין בין האישומים השונים המיוחסים למבקש ויש לבחון את התמונה בכללותה, בהדגישו כי העובדה שבמסגרת החקירה מצאו גורמי החקירה לנכון לשחרר את המבקש למעצר בתנאים אין בה כדי לשלול את מסוכנותו כשהיא נבחנת ביחס לכלל האישומים ובדיעבד. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי התנהלותו הנטענת של המבקש, כשלעצמה, מעידה על כך שאין עליו מורא הדין ולכן אין ליתן בו אמון ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר, כפי העולה גם מתסקיר המעצר שנערך לו. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו בעת שמאסר על תנאי בר הפעלה היה תלוי ועומד נגדו בגין עבירות דומות וכן תוך הפרת תנאי השחרור שנקבעו בהחלטה לשחררו במסגרת החקירה שהתנהלה נגדו ביחס לעבירות המפורטות באישום הראשון. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי עברו הפלילי של המבקש מכביד ביותר ומחזק הן את מסוכנותו הן את חוסר היכולת לתת בו אמון. לפיכך קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו, בציינו כי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו ואת החשש שישבש מהלכי משפט ובציינו עוד כי ספק אם ניתן יהיה לאכוף בעניינו את המגבלה על שימוש באמצעים טכנולוגיים.

4.        מכאן הבקשה שבפניי, בה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו והוא מבקש להורות על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים המגבילים שקבע בית משפט השלום בהחלטתו. טענתו העיקרית של המבקש מופנית כלפי האופן שבו נערך הדיון בעניינו בבית המשפט קמא, שלטענתו פגע קשות בזכויותיו. לדבריו, חלק הארי של הדיון התקיים ב"מעין הליך גישור" בין הצדדים, אלא שהליך זה לא צלח. לטענתו, כתוצאה מקיומו של דיון זה נמנעה ממנו האפשרות להעלות את מלוא טענותיו, שכן הדיון ה"לא פורמלי" התמקד בסוגיות ספציפיות, והטענות שהעלה אינן מוזכרות לדבריו במלואן בפרוטוקול הדיון או בהחלטת בית המשפט המחוזי. לפיכך טוען המבקש כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט, והוא מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענותיו, מתסקיר שירות המבחן בעניינו ומהמגבלות החמורות שהוטלו עליו בהחלטתו של בית משפט השלום לשחררו לחלופת מעצר, ושגה בקובעו כי לא ניתן יהיה לאכוף מגבלות אלה. לטענת המבקש, מן הצדק לדון בבקשתו ב"גלגול שלישי", וזאת נוכח הפגיעה החמורה, לדבריו, בזכויותיו עקב האופן שבו נוהל ההליך, ונוכח הפער בין החלטת בית משפט השלום, שהיא לדבריו מבוססת ומפורטת ובאה בעקבות ארבעה דיונים שהתקיימו בעניינו, לבין החלטת בית המשפט המחוזי שבה הנימוקים והטענות נותרו, לדבריו, עלומים.

           המשיבה מצדה טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה. לטענתה הבקשה אינה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש ולא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות להידרש אליה, והיא בגדר ניסיון לערוך "מקצה שיפורים" ולהעלות בדיעבד טענות שלא טען במסגרת הדיון. עוד לטענתה, אכן התקיים תחילה בעניינו דיון לא פורמלי במטרה לסיים את הסכסוך בהסכמה, אך משזה לא צלח התקיים דיון פורמלי שבו טענו הצדדים את טענותיהם, ועל בסיסו ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, שהיא לדבריה מבוססת ומנומקת ואינה מתעלמת מטענות שהעלה המבקש ביחס לנסיבותיו האישיות ולאורכו הצפוי של ההליך. המשיבה מציינת בהקשר זה כי בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו לשנות מהחלטת בית משפט השלום בכך שבחן את העבירות שיוחסו למבקש כמכלול, ולטענתה בדין עשה כך והיא מוסיפה ומפרטת בהקשר זה קביעות נוספות של בתי המשפט בעניינו של המבקש בהליכים קודמים, המעידות לדבריה על מסוכנותו ועל חוסר האפשרות ליתן בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר.

5.        דין הבקשה להידחות.

           טענותיו של המבקש נוגעות כולן לעניינו הפרטני ואינן מעלות כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית, ציבורית או אחרת, המצדיקה מתן רשות ערעור. כמו כן לא שוכנעתי כי מתקיימות במקרה זה נסיבות אחרות המצדיקות לתיתה (ראו בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל, פסקאות 8-4 (17.4.2011)). המבקש מיקד טענותיו באופן שבו נערך הדיון בבית המשפט המחוזי, וכמעט שלא טען לגוף ההחלטה עצמה או לעניין חלופת המעצר. עיינתי בפרוטוקול הדיון והתרשמתי כי אמנם הייתה בו התייחסות לכך שהתקיים דיון בלתי פורמלי, אך בעקבותיו התקיים גם דיון פורמלי שבו הן המשיבה הן המבקש - באמצעות שני באי כוחו - שטחו טענותיהם, הפנו לפסיקה רלוונטית והתייחסו לנסיבות המקרה דנן ולנסיבותיו המיוחדות של המבקש. כל אלה אף קיבלו ביטוי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, בה נבחנו קביעותיו של בית משפט השלום ונומקו השגותיו של בית המשפט המחוזי לגביהן, בין היתר בהסתמך על תסקיר המעצר שניתן בעניינו של המבקש. משכך אני סבורה שטענות המבקש דינן להידחות אף לגופו של עניין. אעיר עוד, כפי שאף ציינה המשיבה, כי ככל שהמבקש סבור שפרוטוקול הדיון אינו משקף אל נכון את הדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי היה עליו להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול. מכל מקום, טענה זו כשלעצמה אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בעניינו.

           אשר על כן, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"א באייר התשע"ג (‏1.5.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: